דחליקה נ' גולדשטיין שרותי תברואה בע"מ ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט דב פולוק), אשר דחתה את טענת המבקש כי האירוע במהלכו נגרם לו נזק גוף הינו "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפיצויים).

המבקש הגיש נגד המשיבות תביעה לפיצויים בעילת רשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לאחר שהוגש כתב הגנה מטעם המשיבות, הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב התביעה בטענה שהנזק נגרם בעקבות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. הצדדים הסכימו כי תחילה יכריע בית משפט קמא בשאלה זו. אחרי שהמבקש העיד מטעמו באשר לנסיבות האירוע והצדדים הגישו סיכומים בכתב, קבע בית משפט קמא כי המקרה אינו בא בגדרה של "תאונת דרכים" ולפיכך אין מקום לתיקון כתב התביעה.

מעדות המבקש בפני בית המשפט קמא עולה כי המבקש היה עובד של המשיבה 1, וביום האירוע עבד מטעמה בניקוי קולטנים של מי גשמים. העבודה נעשית באמצעות משאית על גבה מותקן, בין היתר, צינור לחץ מים. תוך כדי מהלך העבודה, החל המבקש להחזיר את צינור הלחץ למקומו. צינור הלחץ ממוקם על כננת אשר גוללת אותו עליה באמצעות מנוע הידראולי המותקן גם הוא על המשאית. במהלך הגלילה אירעה תקלה כאשר הצינור נתקע במוט ברזל המחבר פנס למשאית. המבקש טיפס על הפגוש האחורי של המשאית כדי לשחרר את הצינור התקוע וכשתפס במוט הברזל כדי לשחרר את הצינור, נשבר המוט בידו והמבקש נפל ונחבל.

בית משפט קמא דחה, כאמור, את טענת המבקש לפיה בא האירוע בגדרה של "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. המבקש לא השלים עם החלטה זו והגיש את בקשת רשות הערעור שלפני.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לבקשה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר תאונת דרכים במלים אלה:

"תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאומר לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;

הסעיף מגדיר את יסוד השימוש שבהגדרה זו במלים אלה:

"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;

המבקש טען כי האירוע בא בגדרה של ההגדרה הבסיסית לתאונת דרכים, הואיל ומדובר ב"שימוש ברכב מנועי" לפי החלופה שעניינה "הינתקות או נפילה מרכב עומד". ואולם, אפילו נקבל טענה זו, הרי שבכך אין די. הפסיקה קובעת כי כדי שתחול ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, על המבקש מוטלת החובה להוכיח כי השימוש שחל בעניינו היה "למטרות תחבורה", קרי, יצר סיכון הקשור באופן הדוק לפעולה תעבורתית. דרישה אחרונה זו, המופיעה בהגדרה הבסיסית, היא נפרדת ומצטברת לדרישה בדבר שימוש ברכב, שכן לא כל שימוש ברכב נעשה למטרת תחבורה. לעניין זה יובהר כי גם שימוש לפי החלופה הדנה בהתרחשות מסוג "הינתקות או נפילה", כנטען על ידי המבקש, מחייב עמידה במבחן התעבורתי (רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר; רע"א 7460/07 ביטוח חקלאי נ' איזנברג).

במקרה הנוכחי, לא הוכיח המבקש כי השימוש שנעשה ברכב היה למטרות תחבורה. מדברי המבקש בעדותו עולה בבירור כי גלילת צינור הלחץ ובעקבותיה הניסיון לשחרר את הצינור התקוע, נעשו כחלק מעבודתו. כעולה מעדותו של המבקש, באותה עת הוא טרם השלים את עבודת הניקוי של הקולטנים באותו מקום וגלילת הצינור נעשתה לצורך הפעלת ציוד נוסף המותקן גם הוא על גבי המשאית. כל זאת, עוד בטרם תמשיך המשאית בנסיעה ליעד העבודה הבא. כלומר, גלילת הצינור, הניסיון לשחררו ונפילת המבקש אירעו במסגרת הפעולות השונות הכרוכות בניקוי קולטני מי הגשמים, קרי, מדובר בפעולות שבוצעו בראש ובראשונה לצורכי עבודת המבקש ובמהלכה ולא למטרות תחבורה.

נוכח האמור לעיל, אין לקבל את טענת המבקש לפיה יש לראות באירוע הנדון כתאונת דרכים לפי ההגדרה הבסיסית בחוק הפיצויים.

המבקש מוסיף וטוען כי יש לראות באירוע תאונת דרכים הואיל וחלה עליו החזקה המרבה השלישית המנויה בסעיף 1 לחוק הפיצויים ואשר עניינה הוא "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב". חזקה זו חלה במקום שבו לכלי הרכב ייעוד מקורי דו תכליתי, ייעוד תחבורתי וייעוד נוסף, וכאשר הנזק נגרם עקב ניצול הכוח המיכני לייעודו הלא תחבורתי המקורי של כלי הרכב (רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט; רע"א9147/05 כלל נ' צעיר).

גם טענה זו דינה להידחות. אכן, המשאית הנדונה הינה רכב דו-תכליתי. ואכן, ניתן לקבוע כי האירוע שבו נפגע המבקש היה בשלב שבו ניצול הכוח המיכני של המשאית נעשה לייעודה הלא תחבורתי המקורי. ואולם, על המבקש מוטל גם להוכיח כי הנזק נגרם "עקב" ניצול הכוח המיכני למטרה הלא תחבורתית של כלי הרכב. זהו יסוד הסיבתיות המורכב מסיבתיות עובדתית הנבחנת כסיבה בלעדיה אין ומסיבתיות משפטית אשר נבחנת בהתאם למבחן הסיכון, תוך שילובו במבחן השכל הישר (ע"א 6000/93 קואסמה נ' רג'בי; דנ"א 636/00 פיגלה ונאוה בע"מ נ' איילון; רע"א 10721/05 אליהו נ' יונאן). גם אם נניח כי קשר סיבתי עובדתי מתקיים במקרה זה, הרי שקשר סיבתי משפטי איננו מתקיים. המבקש, לטענתו, נפגע כתוצאה מנפילתו עקב הינתקות מוט הברזל מגוף המשאית. בכך אין די כדי לבוא בגדרה של החזקה המרבה האמורה. זאת הואיל והמבקש לא הוכיח כי הינתקות זו נגרמה "עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב". המבקש העיד כי מוט הברזל נשבר בעת שניסה לשחרר את הצינור מתפיסתו במוט ולכופפו. קרי, הנזק לא נגרם כתוצאה מניצול הכוח המכני של הרכב אלא כתוצאה מהפעלת לחץ על מוט הברזל בידו. אמנם בסיכומים העלה המבקש את ההשערה לפיה "הלחץ שהופעל על מוט הברזל מכוחו המכני של המנגנון ההידראולי הוא אשר גרם או לפחות תרם לשבירתו של מוט הברזל", אך זוהי השערה בלבד שלא באה עליה כל ראיה. המבקש לא הזכיר השערה זו בבקשתו לתיקון כתב התביעה, בתצהירו או בעדותו לפני בית משפט קמא. לפיכך יש לדחות גם את טענת המבקש לפיה בא האירוע בגדרה של "תאונת דרכים" הואיל וחלה עליו החזקה המרבה השלישית שבסעיף 1 לחוק הפיצויים.

מטעמים אלה, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין המשיבות בסכום של 5,000 ₪. סכום זה יועבר למשיבות מתוך סכום העירבון שהפקיד המבקש. יתרת העירבון תוחזר למבקש.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"א אייר תש"ע, 25 אפריל 2010, בהיעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: